ש״פ בהעלותך, י״ט סיון ה׳תנש״א
נקודות
הוראה מפרשת בהעלותך ״שצריך להדליק עד שתהא שלהבת עולה מאלי׳״ – שעבודת האדם צ״ל באופן שעושה מכל דבר שבעולם ״שלהבת עולה מאלי׳״, כמו חפצא דקדושה, שע״י שנעשה ונתקדש ע״י האדם – ה״ז באופן ד״עולה מאלי׳״.
ובאופן של ״שלהבת״, נר דלוק המאיר סביבו, ״עולה״ – ״מעלין בקודש״, ונוסף על ״מהלכים (בין העומדים)״ שהליכה יכולה להיות גם באורך ורוחב, גם עלי׳ בסוג נעלה יותר (כמובן גם לילדים קטנים, שעיקר גדלותם הוא עלי׳ בגובה), ״מאלי׳״ – ע״ד מנפשי׳ כרע, ובפשטות (כמובן גם לילד קטן) – שע״י קביעת חומש, סידור וקופת צדקה בחדרו – ה״ז באופן שהסידור (וכיו״ב) עצמו (״עולה מאלי׳״) מעורר אותו על עבודתו.
צ״ע מהו שם ספר השלישי בספר במדבר (לאחרי פ׳ ויהי בנסוע) – שהרי כל הספרים יש להם שם (מתיבה שבתחילת הספר), בראשית, שמות, ויקרא, במדבר ודברים, וכמו״כ פ׳ בהעלותך, ופ׳ ויהי בנסוע; ואילו הספר לעצמו שלאחרי פ׳ ויהי בנסוע לא נקרא בשם בחז״ל (ותחילתו הוא בענין בלתי רצוי: ויהי העם כמתאוננים).
בלקו״ת ריש פרשתנו מבאר ששבעת הנרות הם ז׳ סוגים בעבודת ה׳, ומבאר רק ששה מהם, ולא מדת היסוד.
חמשה תלמידים של ריב״ז הם ה׳ סוגים בכללות לימוד התורה. ובעבודת כל א׳ – צריך ״להעמיד״ חמשה כחות הנפש שלו כנגד חמשה תלמידים אלו (הכוללים כל הדרגות, כמו ספירת ההוד (ספירה החמישית) הכוללת והיא עיקר כל המדות).
אהרן שבדורנו – נשיא דורנו – גילה את האהבה שלו לכל ישראל גם ע״י הכרזת ה״קול קורא״ בענין הגאולה, ושכבר גמרו לצחצח את הכפתורים ו״עמדו הכן כולכם״ להגאולה.
דור זה – דור האחרון שבגלות (בבחי׳ ״עפר״, כמו עפר המשכן) – מעלה ומגבי׳ כל הדורות כולם.
בשבת זה נעשית השלימות דט״ו סיון, ״קיימא סיהרא באשלמותא״ דחודש סיון.
שלח לך אנשים – אף שמשה ידע והכיר טבע ותכונות המרגלים – שקיום שליחות המרגלים נשלמה בשילוח המרגלים שע״י יהושע (בההפטורה של פ׳ שלח), וגם במרגלי משה – ע״י יהושע וכלב. וגם המרגלים עצמם – באותה שעה כשרים היו. וע״י הרהור תשובה נעשה צדיק (גמור). ויתירה מזה – ע״פ המבואר בספרים שמרגלים אין להם חלק בעוה״ב, מפני שהם למעלה מזה.
דברי המג״א (או״ח סו״ס תקפ) ״נוהגין להתענות עשרים בסיון בכל מלכות פולין״ (אף שעשרים הוא בגימטריא כתר וכו׳) – אבל לא נהגו כן רבותינו נשיאינו, גם לא בהיות כ״ק מו״ח אדמו״ר בפולין.
ידוע ש״פולין״ פירושו – ״פה לין״, שבמקום זה (פה) נעשה לינת ישראל בליל הגלות. ועד שבזמנים הטובים נתנו הגויים את נכסיהם ליהודים בכדי לנהלם (וקראום ״מאשקע״, ד״מזלייהו חזו״ – בחי׳ משה שבכאו״א מישראל).
והכוונה ב״פה לין״ – שגם כשנמצאים שם במצב של מנוחה, צריכים לדעת, שזהו ליל הגלות (שזהו״ע הלינה, לילה וחושך), והכוונה בזה – להתנהג שם באופן ד״לא איברי לילא (לינה) אלא לגירסא״, כולל ובפרט – שזקוקים שם לרבנים ומורי דרך, ואלו שיחזירום לתשובה וכו׳.
פעולת שמחת תורה – שיהודי נעשה ״רגלים״ של התורה – נמשכת על כל השנה, ואדרבה – עיקר הפעולה דשמח״ת ניכרת באמצע השנה כשיהודי מתאחד עם התורה, כולל ע״י עריכת התוועדות חסידותי, וכולל גם ריקוד עם ניגון חסידי, וכידוע שפעולת התוועדות חסידותי נעלית יותר מפעולת מלאך מיכאל.