ש״פ תבוא, כ״א אלול ה׳תנש״א
הוראות
להשתדל בנתינת צרכי ראש-השנה וצרכי החג וימים שבינתיים לכל הזקוקים לזה – צרכים גשמיים וצרכים רוחניים.
וכן לפני זה – בנוגע לכל צרכי חודש אלול וימי הסליחות.
לקבל החלטות טובות בקיום ההוראה ממצות ביכורים בפרשתנו – שכאו״א מישראל נקרא ״ביכורים״ להקב״ה, ובמילא עליו להתבונן ולהרגיש שכל מחשבה דיבור ומעשה שלו – גם בימי החול ובעובדין דחול – בכל רגע בזמן ובכל מקום – הוא ביכורים לה׳ (דכל העולם נברא בשבילו ובשביל כל פרט בעבודתו), וכאילו מקריבו בבית המקדש ל״כהן אשר יהי׳ בימים ההם״!
לנצל כל רגע מחודש אלול, חודש החשבון דשנה שעברה וחודש ההכנה לשנה הבאה, ובפרט י״ב ימים האחרונים דחודש אלול, שכל יום הוא כנגד חודש שלם.
להשתדל שכל א׳ מישראל יהי׳ לו קביעות עתים לתורה בכל יום ויום.
נקודות
השבח והחביבות של כל יהודי (הנקרא ״ביכורים״, ״כבכורה בטרם קיץ״), אפילו עם הארץ שאינו שייך עדיין ללימוד התורה, שהרי כל העולם נברא בשבילו.
״עם-הארץ״ היינו – מעם (ישראל) שכל הארץ נבראה בשבילו.
אף שכל העולם נברא ע״י הקב״ה, הרי כל עניני העולם הם אמצעיים שנבראו בשביל תורה וישראל, שדוקא הם תכלית לעצמם, וגם תורה ניתנה בשביל ישראל – שהם התכלית של כל הענינים!
גודל החביבות של כל פרט בעבודתו של כל יהודי, אפילו הקטן ביותר – כי להיותו יהודי (שבשבילו נברא הכל) הרי כל פרט בעבודתו הוא בבחי׳ ביכורים לה׳.
וצ״ל אצלו ״וענית ואמרת לפני ה׳ אלקיך״, וכל העומדים בסביבו (גם ת״ח וגדולים – הכהן בימים ההם) שותקים ומקשיבים לדבריו!
תקנת משה שלא ילכו ג׳ ימים ״בלי מים״ – ״אין מים אלא תורה״, שהפירוש בזה הוא – שפעולת המים נמשכת בימים שלאח״ז (ולא יהיו ג׳ ימים בלי מים טריים).
כל רגע בעבודתו של יהודי צ״ל באופן שכולל כל הרגעים שלאחרי זה עד לסיום ושלימות עבודתו.
למעלה כבר נעשה הענין ד״תבוא אל הארץ גו׳״, וצ״ל רק גילוי הדבר למטה, ואפ״ל ברגע כמימרא, כיון שלמטה כבר גמרו כל הענינים, גם ״צחצוח הכפתורים״.
״אני לדודי ודודי לי״ מתוך אהבה – דודי, ו״כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם״, אדם העליון לאדם התחתון ואדם התחתון לאדם העליון.
״לב״ – סוף ותחלת התורה (״לעיני כל ישראל״, ״בראשית״) כ״ב אותיות בצירוף עשר כחות הנפש של יהודי = לב.