ש״פ תצא, י״ד אלול ה׳תנש״א
הוראות
להתחזק בכל עניני עבודת חודש אלול, ובאופן ד״אני לדודי ודודי לי״. כולל – בהתוועדויות ועניני שמחה וכו׳.
בעמדנו שלשים יום קודם החג (הסוכות) – יש להשתדל לספק כל צרכי החג לכאו״א מישראל כדי לחוגגו מתוך שמחה, ״זמן שמחתנו״ (ובפרט שעליו נאמר ג׳ פעמים שמחה בתורה).
וכן לספק לכל הזקוקים צרכי ראש השנה, כדי לקיים ״אכלו משמנים ושתו ממתקים״.
ללמוד עניני והלכות הגאולה – הלכות מלכים ומלחמותיהם ומלך המשיח בספר הרמב״ם.
נקודות
הב׳ הפכים ד״כי תצא למלחמה גו׳״ ו״כי תבוא אל הארץ גו׳״: כי תצא מורה על יציאת הנשמה ממקורה ושרשה למעלה וירידתה למטה בעוה״ז הגשמי, ובפרט בזמן הגלות, ששם צ״ל מלחמה, והעבודה היא ״תבוא אל הארץ״ – ״מאך דא ארץ ישראל״, ובאופן דתבוא בפנימיות ״וירשת וישבת בה״, באופן של התיישבות ומנוחה.
״כי תבוא אל הארץ״ הוא לא רק שכר הבא לאחרי העבודה, אלא נוגע להעבודה עצמה, כי גם בעולם הזה במצב הגלות (המקום ששם הוא ה״תצא למלחמה״) – עוד קודם הזמן ד״מתן שכרן של צדיקים לע״ל״ – צ״ל העבודה מתוך מנוחת הנפש ומנוחת הגוף (באופן ד״תבוא אל הארץ״), שזהו תנאי מוקדם לקיום התומ״צ.
מצות ביכורים ״ולקחת מראשית כל פרי האדמה״ – ראשית והתחלת כל יום הוא באמירת ״מודה אני״.
הנסים ונפלאות הנראים שאירעו בימים האחרונים, כולל עליית ריבוי מבנ״י לארץ ישראל, בעזר יהודים ואוה״ע.
אלול ר״ת אני לדודי ודודי לי – שלימות הנישואין בין הקב״ה וישראל, נישואין גם מלשון נשיאות, ע״י גילוי ניצוץ המשיח שבכ״א מישראל שמתגלה בו ע״י שייכותו לנשיא דורנו, שהוא משיח שבדורנו, שעליו נאמר ״ונשא וגבה מאד״.
ע״י השתדלות ההורים בחינוך ילדיהם – זוכים להצליח בזה, שלא יצטרכו להשתדלות יתירה (ולדבר פעמיים וכיו״ב להילדים), ויראו הרבה נחת מילדיהם.
שלשים יום קודם החג מרמז על ״בכתה גו׳ ירח ימים״.
הכרזת משיח מעל גג ביהמ״ק: הגיע זמן גאולתכם.
איך שייך בישראל המציאות ד״בן סורר ומורה״ (כפי שמוסבר בפשטות הכתובים)?!
״אני (לדודי)״ אותיות אל״ף (ראש כל האותיות), נו״ן ר״ת נשא, יריד (שלימות העבודה).