יום ב׳ דראש השנה ה׳תשנ״ב
הוראות
כדאי ונכון להשתמש עם הלוחות (כמו ״לוח כולל חב״ד״ וכיו״ב) שבהן מובאות הלכות ומנהגים יומיים, כי זה מקיל לדעת ולזכור אותם, ובפרט אלו דעשרת ימי התשובה, שיש בהם כמה שינויים בנוגע לנוסח התפלה וכיו״ב.
נקודות
המנהג דהזכרת הנשיאים בשמם בראש השנה, ובסדר דמלמטה למעלה, מתחיל מכ״ק אדמו״ר מהוריי״צ (השייך במיוחד אלינו).
השייכות דאדמו״ר הצ״צ ואדמו״ר מהר״ש – ״אחד באחד יגשו״ (באופן שאין מפרשים על מי קאי ״אחד״ הראשון ו״אחד״ השני), וי״ל ע״פ הדין שבמקום של מחלוקת צריך הבן מלך למשיחה, ובנדו״ד – הכוונה למחלוקת לש״ש שסופה להתקיים.
בענין לע״ל תהי׳ הלכה כב״ש – יש לשאול: ע״פ הכלל דמעלין בקודש, היתכן שלע״ל תהי׳ ירידה שדברי הלל יהיו רק בבחי׳ ״אלו ואלו דברי אלקים חיים״, ולא משם הוי׳ (והוי׳ עמו שהלכה כמותו) כבזמן הזה? וי״ל, שהלכה כב״ש היא בתקופה ראשונה לע״ל, ואילו בתקופה שני׳ תהי׳ הלכה כשניהם, בכחו של הקב״ה שהוא נמנע הנמנעות וכולל מיימינים ומשמאילים יחד.
כיון שכבר גמרו כל הענינים – התק״ש בשנה זו היתה כדי לעורר הענין ד״תקע בשופר גדול לחירותנו״ בגאולה האמיתית והשלימה.
תוקעים עד שיאדימו פני התוקע, שזה מורה שיש פני התוקע, וע״י היגיעה בתקיעות נתקבץ הדם בפניו ומתאדם, ולא זו בלבד שאין זה מחליש אותו ח״ו, אלא שזה מוסיף בבריאותו; וכל הקהל מסתכלים בפני בעל התוקע (כמו שהוא מסתכל בפניהם), והיו עיניך רואות את מוריך – וזה מוסיף אצלם (כסיפור הגמרא בנוגע רבינו הקדוש).
כיון שהגאולה באה תיכף, בודאי יהפך צום גדלי׳ לששון ולשמחה, ובמילא יש להכין בלילה זה סעודה גדולה ביותר.
אילו זכינו היתה הגאולה ביום א׳ דר״ה, ומפני סיבות אינן מובנות כלל וכלל לא בא.
סדר התקיעות בג׳ סוגים (תשר״ת, תש״ת, תר״ת), וג׳ פעמים, וביאור המשך התפלות לאחרי זה.
השלימות משולשת בשנה זו – כסימן השנה (כפי שהובא בלוחות) ״בשז״: ב – יום א׳ דר״ה חל להיות ביום ב׳ בשבוע, הבא תיכף בהמשך ליום אחד, ״זה היום תחלת מעשיך זכרון ליום ראשון״; ש – שלמים, שחודש חשון וכסלו שניהם שלמים (של ל׳ יום), ונמצא שבתחלת השנה יש ג׳ חדשים רצופים שהם שלמים (ל׳ יום); ז – יום א׳ דפסח חל להיות ביום ז׳ (שבת), שאז ספירת העומר מתחילה ״ממחרת השבת״ גם כפשוטה, שעי״ז נעשה ״שבע שבתות תמימות״ בשלימות.